עאטף מועדי ואח' נ' מקורות חברת מים בע"מ

פסק דין

רקע:

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש נגרמו לתובעים, לטענתם, עקב פיצוץ מיום 7.8.2001 בצינור מים ראשי תת קרקעי, בקוטר 16 צול (40 ס"מ), הקרוי "קו לבנים" השייך לנתבעת, העובר בסמוך לביתם של התובעים בשכונת חיילים משוחררים, שכונת מנסורה שבכפר מג'אר (להלן: "אירוע הפיצוץ").

2.אין מחלוקת באשר לעובדה כי אירע פיצוץ בצינור המים השייך לנתבעת. עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

3.בכתב התביעה המקורי טענו התובעים, כי כתוצאה מאירוע הפיצוץ בצינור המים הוצפה דירתם בכמויות אדירות של מים, אבנים ובוץ, שחדרו מגג הבית והחלו זורמים לקומה התחתונה של הבית וגרמו נזק לפנים הבית ומחוצה לו, לתכולת הבית ולרכב שבבעלותם. (בכתב התביעה צוין תאריך האירוע – 7.8.2002, אולם מדובר בטעות סופר, ראו הסכמת הצדדים לעניין זה בישיבת יום 21.3.11 בעמ' 34 ש' 6).

לטענת התובעים, הנתבעת היא האחראית לקרות הנזקים שנגרמו להם בגין עוולת הרשלנות. עוד לטענתם, מדובר ברשלנות לגבי דבר מסוכן, ו/או דבר המעיד על עצמו, ועל כן על הנתבעת נטל הראיה שלא היתה התרשלות מצידה, בהתאם להוראות סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין").

4.התובעים אמדו את סך הנזקים שנגרמו למבנה, לתכולה ולרכב בסכום כולל של 48,785 ₪, בהתאם לחוות הדעת השונות שהגישו מיום 14.1.08:

סך של 24,800 ₪ בגין נזק לתכולת הבית על פי חוות דעת שמאי - סלאמה חאלד מיום 4.9.01;

סך של 21,879 ₪ בגין נזק למבנה המגורים על פי חוות דעת שמאי – מר עאטף עאלם מיום 1.9.01;

וסך של 2,106 ₪ בגין הנזק לרכב על פי חוות דעת שמאי רכב – בדארנה סמיר מיום 9.2.02.

כן עתרו התובעים להחזר הוצאות בסך 7,000 ₪ בגין שכ"ט שמאים מטעמם, ופיצוי בסך 50,000 ₪ עבור עוגמת נפש. בסה"כ סכום התביעה עמד על 105,785 ₪.

5.להגנתה טענה הנתבעת, כי הנזקים הנטענים מקורם באירוע אחר, כדוגמת פגיעה שנגרמה לצינור במהלך בניית השכונה בה גרים התובעים או בבניה לקויה של בית התובעים, ולא כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה.

עוד טוענת הנתבעת, כי לא היה בידה למנוע את קרות הפיצוץ, מעולם לא התריעו בפניה על נזילות במקום הפיצוץ בצינור, וכי היא פעלה לתחזוקה שוטפת ותקינה של הצינור. לטענת הנתבעת הנזקים הנטענים הם מופרזים ומוגזמים.

הנתבעת העלתה טענת קיזוז לפיה מכל סכום שיפסק לתובעים יש לנכות כל תשלום או תגמול ששולם לתובעים, או שהם זכאים לקבלו מכל גורם על פי פוליסת ביטוח, או מאת המועצה המקומית.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה עותק מהסכם שנחתם בינה לבין המועצה המקומית מג'אר, כאשר לטענתה, בהתאם לסעיף 14 להסכם, הנתבעת לא תהא אחראית כלפי הצרכן עבור נזק או הפסד לגוף או לנכס שנגרמו עקב הפחתה או הפסקה באספקת המים.

הנתבעת הגישה חוות דעת שמאי מטעמה של חברת גל שמאים בע"מ, מיום 6.5.08, על פיה מסתכמים נזקי הרכוש של התובעים בסך של 12,500 ₪.

6.בהתאם להחלטתי מיום 2.3.09 מונה שמאי מומחה מטעם בית המשפט – מר חיים אטקין, אשר סייר בבית התובעים ביום 1.5.09, ובהתאם לחוות דעתו מיום 7.7.09, העמיד את סך הנזקים לבית ולתכולה שנגרמו לתובעים כתוצאה מאירוע הפיצוץ על סך כולל של 64,271 ₪ ובתוספת הצמדה מיום האירוע ועד 1.5.09 סך של 71,414 ₪: 19,071 ₪ בגין נזקי תכולה, 24,800 ₪ בגין נזק למבנה, וסך נוסף של 20,400 ₪ בגין נזקים שלא נתבעו בכתב התביעה המקורי.

7.לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט, הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, בו תוקן סכום התביעה בגין הנזקים הישירים בהתאם לחוות דעתו של אטקין.

8.בישיבת ההוכחות מיום 2.2.11 נחקר המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו.

בישיבת הוכחות מיום 21.3.11 העידו מטעם התביעה התובעים בעצמם. מטעם הנתבעת העיד מר מוריס עובדיה, מנהל אזור אצל הנתבעת.